סיפור קצר על רפואת החלימה.
בילדותי, גדלתי בירושלים. "הגעתי לעולם" מחוברת ואוהבת טבע, מחוברת לחיות, לצמחים, לאלמנטים. חיבבתי חיות בכל הגדלים – זוחלים, חרקים, צפרדעים ועכבישים. התנדבתי במוזיאון הטבע בירושלים.
הספרים האהובים עליי היו מגדירי צמחים ומגדירי בע״ח אותם ידעתי בע"פ בגיל קטן (מאות סוגים של צמחים וחיות). כשהייתי בכיתה ב' הלכתי עם אמי לקנות עוד מגדיר חיות מאת פנחס אמיתי. הגענו לדוכן בשבוע הספר בירושלים, פנחס אמיתי היה שם, חתם לי על הספר (והוסיף ציור של עץ תמר) והראה לי שהביא עמו עכבישת טרנטולה ענקית בכלוב!
מעבר לסלידה ולכאב הלב שלי נוכח חיות שנמצאות בתוך כלובים, שמחתי על ההזדמנות להחזיק טרנטולה לראשונה בחיי ומיד הושטתי את ידי!! פנחס אמיתי נתן לי להחזיק את הטרנטולה, בחנתי אותה, איזה יצור מופלא – עכבישת-על מסתורית ועצמתית. וכך בהתרגשות אדירה חזרתי הביתה…
באותו הלילה חלמתי עליה, חלמתי שהיא נמצאת בחדר שלי ואני משחררת אותה לחופשי בגינה שמתחת לביתי, והיא בתמורה ציירה עליי\הדביקה עליי קעקוע של קורי עכביש שאהבתי מאוד. כמו סימן לחברות בינינו.
כשהתעוררתי בבוקר הופתעתי מאוד שהקעקוע נעלם. החלום היה כל כך מוחשי, ובדרך לבית הספר אפילו עצרתי לרגע בגינה לבדוק אם היא במקרה נמצאת שם…
כעבור שנה, בערך בכיתה ג', ישבתי במרפסת וקילפתי את קליפות העצים להסקה (בכל זאת חורף ירושלמי). לפתע, מאחורי אחת הקליפות, ממש ליד האצבע שלי הגיחה עכבישה ענקית ומחודדת בצבעי צהוב וחום (מזכירה קצת עקרבוט). משהו באנרגיה שלה הפחיד אותי מאוד ובעיקר – היא תפסה אותי לא מוכנה. ניסיתי לצעוק לאמא שלי אבל לא יצא לי קול.
המציאויות התערבבו לי ולא ידעתי אם זה חלום או מציאות ( אתם בודאי מכירים את החלומות בהם ניסיתם לצעוק ולא יצא לכם קול). רצתי מבוהלת לאמי וסיפרתי לה – חזרנו יחד למרפסת אך לא היה כל זכר לעכבישה הצהובה.
מאז נבט בי פחד חדש. התחילה אצלי פוביה של ממש מעכבישים (יש לומר היסטריה לא רציונלית – ומי שגדל שם לצידי בתקופה ההיא בוודאי זוכר ).
והעכבישה הוכתרה אצלי במגדיר הפנימי כ-
"החיה היחידה שאני מפחדת ממנה" ונשארה במעמד הזה שנים.
איך זה קשור לחלימה?
אחרי שנות ה20 שלי כשהתפניתי להעמיק יותר בטיפול ובריפוי עצמי, ויחד עם זאת המשכתי להעמיק בחלימה ובצמחי חלימה, עברתי מסעות חלום רבים עם הפחד מהאנרגיה של העכבישה. העכבישה היה ממש הסימבול החי לפחד בעבורי.
החלומות פשוט נשאו אותי לשם, לעתים בסיוטים, ולעתים בחלומות מלאי חכמה ואבסורד, בעקבות תרגילי חלימה צלולה וצמחי חלימה הצלחתי להגיע בחלומותיי למפגש ישיר עם הפחד הזה, לשורש עמוק מאוד של הפחד הזה (שהסתבר כמתנה עצומה), לתהליך חלימה עם עצמי שהוליד מפגשים מרגשים והתאהבות מחדש בספיריט של העכבישה המופלאה עד כדי שהייתי קוראת לה "אמא עכבישה " וכך היא מלווה אותי עד היום כאחת מחיות העוצמה החזקות ביותר שלי, מסמלת לי את היכולת להרפא ולהתגבר מעל לפחדים שלנו, מלמדת אותי את נסתרות הרשת.
באחד מחלומותיי הצלולים הצלחתי לחלום אותי שוכבת על עכבישת טרנטולה ענקית כגודל הפלנטה ומתפנקת בשערות שלה , נפעמת מכל קור שהיא טווה וכל החכמה והאהבה שבה היא אורגת את חלומותינו.
העבודה הפנימית עם החלימה ריפאה לי את הפחד הזה וכל מה שהיה קשור בו .
החזירה אותי למקומי הטבעי, לחיבור הטבעי והאוהב.
הפוביה הפכה ממכשול למתנה יקרת ערך.
וכמו הסיפור הזה יש לי עוד אינספור סיפורים, שלי ושל אחרים שמעידים על האיכות המרפאה של החלימה.
לחלימה יש כוח להרים אותנו מעפר, לקחת אותנו אל שיאי החושך והמיסתורין שבמודע ובתת מודע שלנו, להחזיר אותנו לשורש של הטראומות שלנו ולחווט אותם בקורים חדשים של אור.
אחד מהכלים החזקים שאני עובדת עמם בחלימה היא העבודה עם הרשת, רשת מערכות היחסים שלנו שמכילה את כל מה שקיים.
(חשבתם פעם למה לוכד חלומות נראה ככה? מתנה מהעכבישה)
בתמונה – אני וטרנטולה אהובתי שמצאנו בטיול עמוק בתוך האמזונס האקוודורי, והחלטתי להחזיק אותה, לסגור מעגל עם הילדה שהייתי ולחגוג עוד קצת את ניצחון האהבה על הפחד. הפעם היא היתה חופשייה, לא בכלוב, וגם אני כבר לא בכלוב הפחד.
שתינו חופשיות.
תמונה שמנציחה עבורי את רפואת החלימה במיטבה וגם את הילדה הפנימית בתוכי שהצליחה לגבור על פחד שהחיים הציבו בפניה, בכדי להתקרב עוד קצת למהות הפנימית שלה. היום, העכבישה עוזרת לי להתמודד עם כל האתגרים והפחדים בדרך – אני זוכרת שרשת הקורים שלה מקועקעת על גופי בדיו חלומי ונסתר, כשאני יוצאת עוד ועוד החוצה עם מי שאני ועם החלימה והרפואה שיש לה להעניק.
אני שמחה ללמד את הדרך הזו ולהיות עדה לתהליכים רבים ומגוונים של התפתחות, ריפוי ,יציאה לחופשי והתעוררות.
כי כל הדברים מחוברים בקורים בלתי נראים.
כי כולנו אותה רשת של חיים.
